מקור תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ז׳
7 משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז לֹא יִטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה וּמַעֲשֵׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֶר דֵּינָר אֲפִילוּ אֶלֶף נוֹתְנִים לוֹ כְּאַחַת הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. הָיוּ מְמוּשְׁכָּנִין בִּכְתוּבַת אִשְתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַשְׁמִישָׁיו.
8 הלכה: חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דֵּינַר וַהֲוָה רִבִּי יְלֵיף זְכִי עִימֵּיהּ חָדָא לִתְלַת שְׁנֵי מַעֲשֵׂר מִסְכֵּינִין. עַבְדּוּן בֵּיהּ תַּלְמִידוֹי עֵינָא בִישָׁא וּמָלוּן לֵיהּ. אֲתַא בְּעָא מַזְכֵּי עִימֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אִית לִי שֵׁיעוּרָא. אָמַר זֶה מַכַּת פְּרוּשִׁים נָגְעוּ בוֹ. רְמַז לְתַלְמִידוֹי וְאַעֲלוּנֵיהּ לְקַפֵּילִין וְחַסְרוּנֵיהּ חַד קִרַט וּזְכָה עִימֵּיהּ הֵיךְ מַה דַהֲוָה יְלִיף.
9 מִשְפַּחַת אנטבילא הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וְהָיְיתָה מִתְיַיחֶסֶת שֶׁל אָרְנָן הַיְּבוּסִי. פַּעַם אַחַת פָּסְקוּ לָהֶן חֲכָמִים שֵׁשׁ מֵאוֹת כִּיכְּרֵי זָהָב שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאָן חוּץ לִירוּשְׁלִַם דַּהֲווֹן דָּרְשִׁין בִּשְׁעָרֶיךָ בִּשְׁעָרֶיךָ לְרַבּוֹת יְרוּשָׁלִַם.
10 וְהָתַנִּי מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶּן טוֹבִים סוּס אֶחָד לְהִתְעַמֵּל בּוֹ וְעֶבֶד לְשַׁמְּשׁוֹ. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי הַגָּלִיל שֶׁהָיוּ מַעֲלִין לְזָקֵן אֶחָד לִיטְרָא בָּשָׂר פִּי צִפּוֹרִין בְּכָל יוֹם. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא דְלֹא הֲוָה אֲכַל עִם חוֹרָנִין.
11 תַּנִּי מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זָהָב נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי כֶסֶף. כְּלֵי כֶסֶף נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי נְחוֹשֶׁת כְּלֵי נְחוֹשֶׁת נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי זְכוּכִית. אָמַר רִבִּי מָנָא כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זְכוּכִית בְּגוּפֵיהֶן. וְהָתַנִּי הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי מִילַת נוֹתְנִין לוֹ כְלֵי מִילַת. כַּאן בְּגוּפוֹ וְכַאן בִּשְׁאֶינוֹ גוּפוֹ.
12 חַד מִן אִילֵּין דִּנְשִׂייוּתָא אִיתְנְחָת מִן נִיכְסוֹי וַהֲווֹן זָכִין לֵיהּ בְּמָאן דִּחְסָף וְהוּא אֲכַל וּמוֹתִיב. אָמַר לֵיהּ אַסְיָא עִיקָּר תַּבְשִׁילָה לָא מִן גַּוְא לָפַּסָּא הוּא אֲכִיל מִן לָפַצָּא.
13 עַד כְּדוֹן בְּבַעַל חוֹב שֶׁהוּא דוֹחֵק אֲפִילוּ בְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הָיוּ מְמוּשְׁכָּנִין לִכְתוּבַת אִשְתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ. וְדָא אִשָּׁה לֹא כְּבַעַל חוֹב שֶׁאֵינוֹ דוֹחֵק הוּא אֵין מְחַיְיבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר.
14 אָמַר רִבִּי חֲנִינָא צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּהוּ לוֹ שְׁנֵי עֲטִיפִין אֶחָד לְחוֹל וְאֶחָד לְשַׁבָּת. מַה טַעְמָא וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ וְכִי עֲרוּמָּה הָיְתָה אֶלָּא אֵלּוּ בִגְדֵּי שַׁבָּתָהּ. כַּד דְּרָשָׁהּ רִבִּי שִׂמְלַאי בְּצִיבּוּרָא בָּכוּן חֲבֵרָיָיא לְקוֹבְלֵיהּ אָמְרוּ לֵיהּ רִבִּי כַּעֲטִיפָתֵינוּ בְּחוֹל כֵּן עֲטִיפָתֵינוּ בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹן אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין אַתֶּם לְשַׁנּוֹת מִן הָדָא וְרָחַצְתְּ וְסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלוֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגּוֹרֶן. וְיָרַדְתִּי כְּתִיב אָמַר לָהּ זְכוּתִי תֵּרֵד עִמָּךְ. וְעַרְטִילָא הֲוָות אֶלָּא אָמְרָה לָהּ לְבוֹשׁ מָאנֵךְ דְּשׁוּבְתָּא.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ז׳
7 פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב כו'. — מדברי הגר"א בהגהותיו לספרי פ' ראה פיסקא ק"י נראה שמפרש דדרשינן מן הכתוב ואכלו בשעריך ושבעו שאם אין בעיר הרבה מעשר עני כדי צורך ספוק לכל העניים הנמצאים שם אינן רשאין להוציא עניים חוץ לעיר כדי להתפרנס שם אלא חייבין בני העיר ליתן מעות לעניים כדי שיתפרנסו בעיר.
8 והתני מעשה בהלל הזקן כו'. — צ"ל: תני מעשה בהלל כו' ומילתא באפי נפשה היא.
9 באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן א' ליטרא כו'. — צ"ל: לזקן א' בליטרא פי' בליטרא מעות וכאוקימתא שנית בבבלי כתובות ס"ז ב' בשר צפרים בכל יום ואפשר כן פי' שא"א לאיש אחד לאכול כ"כ בשר ביום אחד אלא דלא אכיל אלא עם חורנין ספר ניר.
10 א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן. — גירסת הגר"א בהגהותיו על הר"ש וכן בשנות אליהו "כלי נחשת וכלי זכוכית בגופיהן" וכוונתו לדעתי דר' מנא אומר שאין הדין כדתני בברייתא זו אלא שזה שמשתמש בכלי נחשת וכלי זכוכית אין מחליפין אותן בפחותין מהן מפני שההפרש בין כלי נחשת וכלי זכוכית וכן בין כלי זכוכית לכלי חרס אינו גדול כל כך לפיכך אין מחליפין אותן בפחותין מה שא"כ בין כלי זהב לכלי כסף וכן בין כלי כסף לכלי נחשת ולכן מחליפין אותן, ומה שאמר ר' מנא "בגופיהן" ביאורו שמשתמש בגוף הכלים עצמן ואינו מחליפן בפחותין, אבל מה דאיתא למטה "כאן בגופו" עניינו מלבוש שעל גוף האדם.
11 השלמות: שמלותיך עליך וירדת הגורן כו' עמך וערטילא הוות כו' דשובתא. יש להחליף וכצ"ל: שמלותיך עליך וערטילא הוות כו' דשובתא וירדת הגורן כו' עמך כ"ה במדרש רות רבה לפסוק זה ונגרר משם.